עמית פלג להב

מילים חמות

כשקראתי ב-2008 חומר פירסומי אודות מגמת טכנולוגיות הלמידה של המרכז ללימודים אקדמיים, ידעתי שזה בשבילי. בהתבוננות לאחור אני חייבת להודות כי "אין הבדל מובהק" בין הציפיות שפיתחתי טרום התחלת הלימודים לבין התממשותן.
אני זוכרת שסיפרתי אז לבני בן ה-10 שאני עומדת ללמוד על שימוש במחשב בבית הספר. הוא היקשה ושאל מבלי לדעת שהוא קולע לעיקר: "מבחינה טכנית או מבחינה לימודית?". כל זה היה עוד לפני שתהיתי בעצמי 'מי מכשכש בזנבו של מי', לפני שכתבתי עשרות אלפי מילים בשפה אקדמית נשגבה, לפני שתהיתי מה זהותו המינית של עצם הלמידה ולפני שזכיתי להתבאס מחלק ממנהלי העתיד של מערכת החינוך .
למדתי רבות במהלך ארבעת הסמסטרים כאן: שעם כל הכבוד לטכנולוגיה – למרצה טוב, כמו למורה טוב, אין תחליף (ואת, גילה, היית כזו); שיכולת הלמידה שלי עוד קיימת, ואולי לעת בלותי גם משתבחת; למדתי שחברים טובים אפשר לרכוש בכל שלב בחיים.
ימי רביעי בשנה וחצי האחרונות היו בבחינת כניסה למציאות אחרת - עם דינמיקה, קצב ותוכן השונים משאר ימי החולין.
אני מודה לגילה עד מאוד, וגם לכם – חברי למגמה (וחלקכם גם לפייסבוק) – על הלמידה השיתופית והחברותא המפרה.