סלעית בנימיני

אנחנו נפרדים

כל סוף הוא התחלה של משהו חדש.
והיום כשאני יושבת וחושבת מה לכתוב , אך לנסח את מילות הפרידה בצורה הטובה , החמה ביותר.
החלטתי לכתוב ישר מהבטן .
גילה וחבריי היקרים !
זהו הסתיים פרק התואר השני בחיינו , וכל אחד מאיתנו שבא מאיזור אחר בארץ, מבית ספר אחר ועם סיפור חיים משלו, חוזר הביתה עם מזודה מלאה וכעת עלינו לדעת להשתמש בה בחוכמה בזמן המתאים.
במשך הזמן יצרנו יחד קבוצה מדהימה , עם יכולת נתינה והקשבה ,כבוד והכי חשוב עם המון פירגון ועזרה.
אני חושבת, שאת המצב הזה גילה , את הובלת כלומר ,כך חונכנו . אני נזכרת במיל הראשון בו הצגת את עצמך ואחר כך בקשת שנכנס לבלוג המגה ונציג את עצמנו - יצרת לנו מפגש הוירטואלי ראשון. אחר כך ,זמנת אותנו לפגישת הכרות איתך , עם המכללה ועל הדרך כל אחד מאיתנו בדק את מגוון המסעדות שבהן נשב לאכול צהריים בכל יום ד'. גילה בזכות הכנה זו עזרת לנו להגיע ביום הראשון פחות חוששים יותר בטוחים.

לאורך כל משך זמן הלימודים שלנו הרגשנו שאת איתנו ,תמיד הקשבת , פירגנת , עזרת במידת הצורך, השתדלת להיות נוכחת בכל שיעור ראשון של כל קורס חדש ,דאגת לנו , דאגת שנהיה מאושרים ומרוצים שנקבל את מלא התמורה שבעדה שלמנו סכום לא מבטל. הרגשנו שאת כמו אמא שדואגת לילדים שלה. ולא חששנו לבוא אליך כשנזקקנו לעזרה ולו הקטנה ביותר.
אני לא שוכחת את המילים מחממי הלב שלך לפני כל מבחן ,שהוא בכלל לא בקורס שאת למדת אותנו , ואת הגיחות שלך לכיתתנו גם בסמסטרים שבהם לא לימדת אותנו ושאלת לשלומינו. נזכור שתמיד היית שם בשבילנו.

גילה שוב המון תודה על הכל וזכרי לעורר אותנו מידי פעם (עד שנגיש את הסמינריון).

ולכם חברים יקרים
זכיתי להכיר אנשים מדהימים , חכמים, וטובים.
מקווה שנדע בדרך כלשהי לשמור על קשר
תודה על הזכות ללמוד בחברתכם
באהבה סלעית