דורית סלע

כך הכל התחיל .... במייל שקבלתי מדר' גילה קורץ ב 28.08.08

שלום רב, שמי ד"ר גילה קורץ ואני עומדת בראש המגמה לטכנולוגיות מידע במרכז ללימודים אקדמיים.על פי נתוני הרישום התקבלת למגמה. אני מבקשת לברך אותך בברכת ברוכים הבאים!הייתי שמחה להכירך עוד לפני תחילת שנת הלימודים. במיוחד, הייתי מבקשת לדעת על תפקידך המקצועי, ניסיונך בתקשוב ובמיוחד מהן ציפיותיך מהלימודים במגמה. כמו כן במידה ויש לך שאלות אשמח לענות עליהן.אני מבקשת להפנות אותך לבלוג המגמה:https://www.blogger.com/comment.g?blogID=8137047167715971476&postID=289799481595045002

בבלוג ניתן למצוא פרטים על המכללה, על התכנית וסגל ההוראה, סילבוסים של הקורסים בסמסטר א' וכן התחלה של מאגר מידע הכולל פריטים העוסקים בנושאים הרלוונטיים למגמה.קיימות מספר אפשרויות להמשך התקשורת בינינו:באמצעות הבלוג (מומלץ!)באמצעות דואר אלקטרונישיחה טלפונית, פגישה אישית—אבקש לקבל את מספר הטלפון שלך להתקשרות .בחירת אפיק התקשורת היא לשיקולך.אני וסגל המגמה עומדים לשרותך.

בברכה, גילה קורץ

ובזה בחרתי לסיים את "פרק לימודי התואר השני" - בחיבור בין ההתרגשות עם קבלת המייל ובין התרגשות הפרידה.

ראשית,
גילה לא אכזבת ! - הרושם הראשוני שנחקק בזכרוני מן המרצה המיוחדת , הבלתי שגרתית, המפתיעה , הקשובה .... רק הלך והתעצם במהלך תקופת הלימודים. אליו התווספה הערכה רבה להיותך מלאת להט להובלת תפיסת עולמך אודות משמעותה של הטכנולוגיה בחיינו בכלל ובלמידה/הוראה בפרט. הערכה רבה על השילוב בין מקצועיות לרגישות, בין ענייניות לידידות, בין עדכניות , התחדשות וחיבור למציאות. היית לכולנו מורת דרך מצוינת ומיוחדת , דרך שנסללה בעמל רב של כולנו , דרך שאין ממנה חזרה.היום אני יוצאת לדרך עצמאית עם ה"צידה" שהענקת לי ועם הידיעה שמעתה אני אחראית להטענתה כדי שלא תחדל!

לעמיתי ללימודים אומר "עין אחת צוחה ועין אחת בוחקת" (כדברי שייקה אופיר ) - על כך שהגיעה עת פרידה, על כך שהסתיימה ביעף תקופה של "ידידות מופלאה" במחיצת "צוות לעניין".

מכם בחרתי להפרד ב "שביל הזה שבו אנו הולכים" / אהוד מנור

הדרך ארוכה ומפותלת
קוצים יש פה ושם, אך גם פרחים.

ולא תמיד אפשר לצעוד בתלם
בשביל הזה שבו אנו הולכים.

הדרך לא תמיד מוצאים בה גשר,
בסך הכל איננו מלאכים.

אבל תמיד ידענו איך לגשת
בשביל הזה שבו אנו הולכים.

הדרך היא קשה ולא נודעת
עוצרים בתחנות וקצת נחים.

חיוך רחב ועין שדומעת
בשביל הזה שבו אנו הולכים.

דרכים כבושות חותכות שבילים של סתר,
והנתיבים הם די מסובכים.

אך יש אחד בולט מכל היתר,
השביל הזה שבו אנו הולכים.

מאחלת לכולם הצלחה רבה בהמשך הדרך !